פורסם על ידי: chanansh | 4/07/2009
כתבה שלי שפורסמה בפי-האתון – עיתון הסטודנטים של ירושלים
תחת הקטגוריות Uncategorized
הדבר הזה של חנן
מקום בו אני מקשקש ואתם קוראים
רוצה להתעדכן אוטומטית?
הערות אחרונות
 | פוליש וניקיון על בורסת דוגמניות |
 | ייעוץ זוגי על עוד תחנת רוח (קו 17) |
| טיפולון על חמשת שליחי השטן |
 | אמאבא על בחוץ יש שמים כחולים ואוויר אז … |
| אמאבא על עוד תחנת רוח (קו 17) |
נראה שאתה יודע להתמלא מתרבות ואתה מוצא אותה באופי שלה, בסגנון של העיר המיוחדת הזאת. כמוצא שלל רב. יש משהו בראייה שלך את המרחב הזה מן הרומנטי ושופע קסם.
והמעבר, המעבר הזה של אישיות שבנויה בשפה התלאביביית, על כל תרבות הסיפוקים המידיים שבה. האם אשיות תלאביבית כשלך תוכל לנוף ההררי, המזמין התכנסות פנימה, חיי חברה בתוך הבתים, ותמימות בצורת קוקיות וחצאית.
והכמיהה לאהבה. שתגיח מאי שם.
וכמובן, חוסר המחויבות. בפסיק הקטן שבסוף הנאום..
אני לעצמי מאמצת את הראייה הפשוטה יותר ומחוייטת פחות. תרבות הסוודרים הירושלמים בחורף, על פני פיסות הבדים המתיימרות בשנקין. ואולי יש בה כדי להחזיר את פשטותי שלי. תלאביב תמשיך לקסום לי באינסוף פיתוייה, ואולי זו הסיבה מדוע היא מעייפת כל כך, כמו מאהבת טובה.
בין תלאביב ממנה הגחתי, לירושלים בה אני בונה לשנה הבאה, שתבנה כבר,
אני מעדיפה להשאיר את תלאביב כך, בפנטזיה בלבד, בעודי מתבגרת לאיטי בקצב הררי, פוסעת בים שברי עבר מפואר, ארכיאולוגיה של התרבות והנפש, אולי אני מבקשת את עברי לפחות כשם שאני מבקשת את עתידי..
על ידי משתמש אנונימי (לא מזוהה) ב4/07/2009
ב 23:21