הכרתי את אודרי שהייתי בן 14. אהבה ממבט ראשון. ראיתי אותה הרבה אבל מזמן כבר לא. אבל היום, פתאום ראיתי אותה שוב.

מוזר שמכירים בחורה ככה סתם פתאום.

 ופתאום היא נעלמת

 ושבה

ונעלמת

כמו גלים קטנים באמבטיה (גאות ושפל היה נדוש פה).

אתה לוקח את גיל לאיזה סדנאת בישול בשרים ופתאום מוצא את עצמך יושב בפצריית טוני ווספה (מעולה מעולה) בדיזינגוף אוכל בלילה פיצה עם השפית מהסדנא שמבוגרת ממך ב-9 שנים. הכרתם רק היום אבל מיכל (חברה שלי ליהי) חשבה שאתם אחים או מכירים שנים או משהו כזה. אתם מדברים בפיצה עם איזה עדנה אחת (שער לבן, מבוגרת, רזה, אוהבת בירה) שמתברר שהיא אחות של דיטה. כן, המסעדה.

לוקח קורס באטלקית ולפתע שותה בקבוק שמפניה שני עם משהי מהקורס. יום אחריי היא כבר נעלמת לאטליה.

הצטרפתי לטיול בצפון עם חברה' מבשותף וזו שאספה אותי כטרמפ בכעס (כי לא התקשרתי בזמן) הייתה גם מבוגרת ממני באיזה 9 שנים. שהגענו לצפון כולם חשבו שאנחנו זוג כבר שנים. גרה מול הים בקומה אין סוף עם מרפסת שיותר גדולה מהבית שלי. יצאנו שבוע ואז הסברתי לה שאני לא עושה ילדים בקרוב. היא התעצבנה שאני בכלל מעלה את הנושא לדיון אבל אחרי כמה ימים התעשטה והחליטה שאני צודק ויצאתי "בסדר". הכלב שלה הפריע לנו כל הזמן באמצע. מעצבן.

יושב בבית ולומד וביקור הפתע של הבריטית המטורללת שאומרת שהיא חושבת עליי ובכלל חשבתי שהיא חזרה ללונדון. מסוג האנשים שחושבים על מישהו רק שהוא לא לידם. שלא לדבר על שיחת הטלפון האחרונה שהגיעה משום מקום.

אתה טס ללונדון וזאת שלידך מספרת לך את סיפור חייה הנוגע ללב שבסופו אתם מתחבקים כמו חברים הכי טובים ולפתע אף יותר.

או השחקנית הנוכרייה שהכרתי לגמרי במקרה אצל דבורה התופרת שהייתה הדייט הטוב בחיי ואמרה שהיא יכולה להתמכר לחיבוקים שלי ואז, בפגישה השנייה לא הסתכלה לי בעיניים ונעלמה. שלחתי לה הודעה לרגל צאת הדיסק החדש שלה והיא אמרה שתשמח להיפגש אבל אין.

וההיא שעומר לקח בשבילי מספר ממנה והייתה ממש כיפית והחליטה פתאום שלא. היה לה את ה-X הכי יפה בעולם.

וידידה שלי שהכרתי שהתחלתי עם חברה שלה, שהיינו ידידים ממש טובים ומאז שעברה דירה נעלמה לי מחיי. פגשתי אותה עכשיו במקרה בפלורנטין וסירבתי לחבק אותה חזרה. האינסטינקט הראשוני היה להיות קוצ'י פוצ'י אבל החלטתי שזוהי צביעות. לא רציתי לחבק אותה. היא אומרת לי "זה לא אישי, הייתי עסוקה". ממש מוזר שידידה נפרדת ממך, לא?!

וחברה של מרסלוס וולאס

שרציתי כבר מזמן

ובמסיבה בבית הספר

היא אמרה שהיא

לא רוצה להיום כאן

היא רוצה להיום שם

ואז פתאום נפגשנו

אחרי הרבה עשור

ועכשיו היא נשואה

מצמוץ עיניים וגרושה

וארוחה ממש פלאית

ורגע של ביחד

ואני משלם ומגיע

הפח, אמאמא של הפחת

כי החדש שלה

גר בשכונה שלי

התחלתי עם משהי פעם בבר והיא הייתה תפוסה אבל הביאה לי מספר של גננת. אז נפגשנו בבליינדט. היא איבדה את הארנק במונית ושתינו המון ואז בדרך הביתה היא אמרה למונית השנייה שלא יקח אותי הביתה אלא אלייה… אז היה מוזר קצת, כי בכלל לא נמשכתי אליה אבל היה היתה חמודה ואחריי זה הינו ממש בקשר טוב. אמרנו שאנחנו חברים הכי טובים ואז היא נעלמה גם.

או אז שהכרתי שחקנית אחרת, שהעלתה אותי לבמה באמצע המופע ולקחה אותי אל מאחורי הקלעים שאראה אותה מחליפה בגדים ופתאום אנחנו מקשקשים במייל.

אני מקבל מספר טלפון של איזה דרקון מזל.

הכל נראה מרגש ומבטיח אבל, מצחיק משעשע מרתק.

אבל

הלב שלי רוצה לצאת ולשחק בחוץ ושלה נשאר בבית ללמוד.

רוצה לקפוץ על חבל אך החומה שלה מפריע לו להסתובב.

היד הקפואה שומטת את הקשר

אין תקשורת ויש עצבים ופתאום שיחה לא נעימה.

פתאום מגדל של קלפים נופל ומותך על הרצפה עושה רעש אבק של ארמון שהיה רק בדמיונות שלי.

אחותי קנתה לי סט של סרטים של אודרי הפבורן. ממש כיף. משום מה, דווקא הסרט שלה שאני הכי אוהב "חידון בחרוזים" לא באסופה

אודרי שלי. יצור פראי ושברירי, משתכר מצחיק וזקוק, לא נחוץ בנשמתי.

בא לי לפגוש את אודרי הפבורן בפיצרייה בפלורנטין.