סוף העולם הגיע על קיר גרפיטי ברחוב פלורנטין ליד חנות החיות המושקעת. הקבצן ברחוב לובש מסכת אב"כ והילד משחק ביו-יו מסתכל עליו באדישות. זה לא סוף העולם בגלל המלחמה הכימית, זהו סוף העולם בגלל האובדן של הסולידריות האנושית, בגלל העיסוק בדברים שחוזרים על עצמם כמו טלוויזיה, משחקי מחשב ובידור במקום באנשים מסביבנו. האם סוף העולם הזה הגיע כבר אלינו. אהבתי איך הצל שנוצר מפנס התאורה של חנות החיות שילב את גדר המתכת והעץ כצללים על פני הגראפיטי. הילד יצא כאילו כלוא בתוך עולמו שלו ומגופו של הקבצן יוצא עץ שהזכיר לי קצת את עץ אבשלום שצמח מקברו של אהובה של שרה כביכול בסיפור אגדה על מחתרת ניל"י (דרך אגב, הוא כתב את השיר "אלף נשיקות" ששנאתי נורא שהייתי קטן ולו בגלל שחשבתי שאני משה אופניק ומשה אופניק לא אוהב נשיקות).
בדרך כלל עבודות אמנות לא משקפות לך את עצמך ממש, לפחות רובן לא. אך בתזוזה קטנה, פתאום הפכתי להיות דמות בדרמה של הקיר, הגראפיטי, צילם של העץ הגדר ושלי.
חזק!!! איפה?
ג י א
על ידי משתמש אנונימי (לא מזוהה) ב1/02/2008
ב 22:27
אם מסתכלים על חנות החיות היוקרתית בפלורנטין זה מצד שמאל שלה.
על ידי chanansh ב2/02/2008
ב 4:26
המשפט הזה היכה בי.
לא יודע אם הוא נכון או לא – אבל הוא טורד מנוחה ממדרגה ראשונה.
"זהו סוף העולם בגלל האובדן של הסולידריות האנושית, בגלל העיסוק בדברים שחוזרים על עצמם כמו טלוויזיה, משחקי מחשב ובידור במקום באנשים מסביבנו"
על ידי יוסי ב3/02/2008
ב 10:22
[...] כתבתי עליו כבר כאן. [...]
על ידי צ’לו אב”כ ושחור לבן « הדבר הזה של חנן ב22/07/2008
ב 21:43
אהבתי את התמונה הראשונה ביחד עם מה שכתבת
על ידי דוד ב25/09/2008
ב 0:52