להלן ההוכחות מהיום שפלורנטין היא שכונה:
1. שקית עם שלל בורקסים ב-7 שקלים ו”עוד אחד מתנה על חשבון הבית”.
2. במכבסה השכונתית חייבו אותי על “בלי קיפול” למרות שהיה “עם קיפול” כי “אם אמרת בלי ועשינו עם, זו בעיה שלנו”.
3. הייתי צריך לשלוח פקס לצבא ואישור מהמשטרה לבית החולים (על התאונה שהייתה לי בנחלת בנימין פינת לווינסקי) ואין לי פקס. אז שאלתי את הגלריה שלידי, את יוחאי הספר הדתי הזקן (שלא ידע מה זה פקס) ובסוף נגאלתי כי מסתבר שלמכולת “המהפכה” יש פקס ואושר נתן לי להשתמש בה. שם יפה “אושר”.
4. פתאום נזכרתי שאחרי התאונה הנ”ל שקרתה משום שאיזה יונדאי לא עצרה בעצור ובה קיבלתי מכה די כואבת בכף הרגל (אך לשמחתי נשארתי בחיים), הבחור שמוכר פיצוחים מהפינה, שהיה עד לתאונה, הביא לי שקית עם חופן פיצוחים. “קח תאכל” הוא אמר לי, “זה יבריא אותך”.
