]

הבעיה בתקציבי הישובים הערביים בישראל היא ההכנסה העצמית מארנונה ונכסים ולא מהכנסות מהמדינה.
מקור http://www.akhbarna.com/upload_file/9172381226838958.pdf
שימו לב שהאוכ' הערבית של מדינת ישראל מקבלת יותר תקציב של רוב האוכ' היהודית.

0 24916300 1265053104

arab

arab2

]

לא יודע מה יש ביצירה הקצרה הזאת (2.5 דקות) אבל נדמה לי כאילו היא נוגעת בקצוות העצבים של נפש האדם ומכאיבה ומלטפת בו זמנית.
]

כמה דברים שלא ידעתם על עץ השקד:
1) יש בזרעים שלו (הלא מתורבתים) חומר (אמיגדאלין) אשר הוא הבסיס לציאניד ולכן מסוכן לאכול הרבה שקדי בר.(בזן המתורבת יש הרבה פחות).
2) השם "שקדיה" הוא חדש יחסית ומיוחס לשיר של קיפניס לוין (1919) בשירו "לשנה טובה, שקדיה"
3) מקור השם שקד אשר מוזכר בתנ"ך 4 פעמים וב-3 מהם הדבר קשור לכך שהוא חרוץ (שוקד) כי הוא פורח ראשון וזה מקור שם העץ.
4) הוא ממשפחת הוורדים.
5) הפירות (שקדים) בשלים 6 חודשים לאחר הפריחה.
6) ואן גוך אהב שקדיות – מצורף למטה ציטוט ממכתב שלו לאנה. אפשר ללמוד רבות מכך על צניעותו ורגישותו הרבה.

I thank you for the news about Cor. You won’t forget to send him my regards when you write, will you? What you write about Aunt Mina, that she bears her pain with so much patience, touched me. You must be back in Leiden again by now. The last few days we’ve had rather miserable weather here, but today it was a real spring day, and the fields of young wheat and the lilac hills in the distance so beautiful, and the almond trees are beginning to blossom everywhere. I was really rather surprised at that article they wrote about me— Isaäcson wanted to do it some time ago and I asked him not to put pen to paper; I was saddened by it when I read it because it’s so exaggerated; it’s not like that — precisely what sustains me in my work is the feeling that there are several people who are doing exactly the same as I, and so why an article about me and not about those 6 or 7 others etc.?
http://vangoghletters.org/vg/letters/let855/letter.html

לנגן ולא להקשיב

[אזהרה: אין לחפש שום מסרים סמויים, זה נכתב אסוציאטיבית]

היום בבוקר שהתעוררתי גיליתי שהפסנתר הרוסי הישן שאמא שלי הורישה לי נעלם. זה לא שהוא נגנב כי לא היו שום סימני פריצה וזה גם לא שהוא התפוגג כי ראיתי אותו נעלם בן רגע. הוא היה שם ולפתע רק אוויר. בצילו על הרצפה נותרו רק גללי אבק אימתניים ובשלים. אלה היו עדים וודאי לרבות מפסיעותי התפלות בסלון. אם היו נחקרים, היו עלולים להסגיר את נטייתי ללכת ולשוב הלוך וחזור ללא תוחלת, כמו שפן בכלוב, שוכח מה רציתי לעשות ואולי אף מעולם לא ידעתי.

כמו שלא ידעתי חפצי, גם לא ממש ידעתי לנגן וקל וחומר על פסנתר. פשוט אהבתי את המגע הקריר והנוקשה של קלידי השנהב בקצות האצבעות. בהתחלה לבשתי אשמה מעצם המחשבה שאלו היו פעם חלק מניב של פיל. אני מדמיין אותו צועד בגאון בסוואנה האפריקאית משפריץ מים על גבו ואז נורה ונרצח כדי שבאירופה יהיה אפשר לנגן. אך כפי שקורה לעיתים קרובות למלבושים, התרגלתי במהרה למגע על קצות עצבי והפסקתי להרגיש את משקלם.

עוד לא חלף זמן רב מהעלמותו וכבר התחלתי להזות בדמיוני את הריקנות שתיוותר בי כעת שתחושת השליטה בקלידים הלבנים תחסר. ברם לא רק לאותו מגע אתגעגע, חשבתי, כי אם גם לאותה האזנה עריבה. לא האזנה שלי חלילה כי אם שלו, של הפסנתר, לתזוזות אצבעותי האקראיות. למרות שאמי היתה מורה למוזיקה ומורה לפסנתר בעברה, מעולם לא זכיתי ללמוד לנגן. היה לי אנטי שהייתי קטן – תקראו לזה הבן של הסנדלר דורך על קיפוד ים. לנגן אני יודע רק את "יונתן-הקטן" ואת ההתחלה של "היה-היה". אמנם זה לא הספיק לי והיה לי צורך עז ללמוד אך העצלנות גברה על הצורך. מאידך, כבר לא שינה לי הרבה כי לא הקשבתי לנגינתי אלא דמיינתי אותה.

על מנת למנוע הפרעות לדמיוני, היה עלי להשתיק את עוצמת הנגינה הנוראית שלי. תחילה חשבתי לנסר את המיתרים בפסנתר. אך שפתחתי את המדף והתבוננתי לתוך קרביו הדחוסים קשה היה לי לבתרם בניתוח על אף שהיה עצם דומם. ניסיתי אם כך לדחוף סמרטוט רצפה בין פטישי הנגינה למיתרים. אמנם זה עשה את העבודה אך שינה את תחושת הלחיצות על הקלידים. לבסוף מצאתי פתרון. מתוך מגירה מוזנחת דגתי אוזניות חאקי אקוסטיות ישנות ששימשו את אבא שלי להתאמן באקדח יריחו שקנה בזיל הזול דרך עבודתו בתע"ש.

אז ככה הייתי נוהג לשבת ולנגן לי מנגינות בראש, בעוד אצבעותי לוחצות על הקלידים ומשמיעות לחלל האוויר גביבי צלילים חסרי הרמוניה ושאר דברים שאינני בקיא בהם. בלאו הכי לא היו אלא חזקים דיו להגיע לעור התוף שבאוזני המוגנות על-ידי אוזניות הצבאיות. דמיוני לא הופרע. כדי שהצלילים הנמוכים לא יעברו דרך הרצפה למושב הכסא ולעכוזי, נהגתי להניח ריפוד סיליקון לבלימת התזוזות. אותו ריפוד מונח לו עכשיו על הרצפה הריקה ומתבוסס בעדי הראייה של פסיעותי חסר התכלית, הכסא לעומת זאת נעלם גם הוא.

שאני מנסה לחשוב מדוע נהגתי כך אני מנתח כי היה משהו ממכר בלהיות סוף סוף במרכז תשומת הלב של משהו ובשליטה מוחלטת על משהו. אותו פסנתר רק חיכה בדממה כמשרת נאמן לפקודותי וביצע אותן ללא הססנות. לא שינה בעיני או בעיניו מהי תוצאתיהן של אותן פקודות. היה משהו קסום באותו ממשק חד כיווני ששם אותי כמפל ואת הפסנתר כבריכה אשר נגזר עליה לקבל את כל טיפותי השוצפות. אותן טיפות לעולם לא חזרו לראש הצוק מכוח הכבידה בטרוניות ובתלונות. נגזר עליהן להישאר במקומן ולשתוק.

כך או כך, ממרום נקודת צפייתי יכולתי להסיט את זרם הנגינה כהנה וכהנה ללא שום התערבות או תגובה של מעמקי העץ הפסנתרי. מדי פעם סיקרן אותי מה קורה שם למטה בקרקעית, מתחת לנקודה בה נפגשים לחיצותי במיתרי הברזל. חשבתי להוריד את אוזניות הנשק המגינות אך משהו עצר בי. אולי היה זה חשש שאגלה מה אותו פסנתר חושב עליי באמת. ניסיתי לשאול אותו כמה פעמים אם הוא רוצה שאקשיב לו אך זה לא הגיב אז עזבתי את זה.

שהתקרבתי לסגור את החלון שהיה פתוח לרווחה, ראיתי לנגד עיני כי למטה, בחניון שליד ביתי, מפוזרים חלקים מרוסקים של אותו פסנתר ישן. צמרמורת עברה בגבי לנוכח המחזה. הכיצד זה אותו משרת צייתני העז לזוז עם כל כובד משקלו ולהפוך בן רגע לפריט אספני של ילדי ל"ג בעומר, משאיר אחריו חלל שכזה. "כנראה שכבר לא אשמע לעולם איך אני נשמע", חשבתי לעצמי. ממנו לא היה לי באמת אכפת גם ככה בוודאי זייף.

–

קצת מוזר אבל יש ערך בוויקפדיה שמסביר את כל הבטויים הרווחים המצוטטים מהספר "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה".
מסתבר שהמקור של המספר "42" בתשובה לשאלת הייקום לקוח ממערכון של ג'ון קליז בסרט הדרכה לעובדי בנק, או משהו בסגנון.

http://en.wikipedia.org/wiki/Phrases_from_The_Hitchhiker%27s_Guide_to_the_Galaxy

תמיד ידעתי שהרוסים משתינים על העולם בקשת ושהם די פסיכים אבל הקמפיין התקשורתי האחרון שלהם ממש יורק לאמריקאים בפרצוף.
לרוסים יש ביצים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1145280.html

למרות שאני לא אוהב דגים, אין לי בעיה עם סושי צמחוני מדי פעם.
יש לי מחשבות אמביוולנטיות על חשפנות שכן מצד אחד זה כביכול פוגע ומצד שני הם עושות מלא כסף ובוחרות בזה (לא כמו תעשיית המין בכפיה).
אבל השילוב בין השניים (כן! סושי וחשפנות) נראה בעיני מזעזע במיוחד.
לא יודע למה אבל איכשהו זה נראה לי טעם רע במיוחד, השפלה ורוע.
מסתבר שיש אנשים שחושבים אחרת
http://flash-sushi.com/

taken by tamar